על מנת שהעין תוכל לשמור על תפקודה התקין, יש צורך בייצור קבוע של דמעות על ידי בלוטת הדמעות שסמוכה לעין, מתחת לעפעף העליון. בכל פעם שאנחנו ממצמצים, העפעפיים מפזרים את נוזל הדמעות על פני גלגל העין וגם מסייעים בניקוז עודף הדמעות לתוך תעלת הדמעות הנמצאת בזוית העין בסמוך לאף.

כאשר בלוטת הדמעות מייצרת דמעות בכמות ואיכות מספקת, אך יש חסימה או היצרות בצינוריות המנקזות את הדמעות מגלגל העין לכיוון האף, יוותרו דמעות עודפות שיגרמו לדמעת ולעיתים אף יזלגו על לחיו של המטופל וייגרמו לאי נוחות רבה מאוד. במצבים קשים יותר, הדמעות החסומות המצטברות בשק הדמעות יכולות להזדהם ולגרום להתפתחות שק מוגלתי מודלק וכואב, שאף עלול להתפשט לארובת העין או למח.

הטיפול בחסימה כזאת בצינוריות הדמע הוא בדרך כלל ניתוח שבו יוצרים מעבר חדש בין דרכי הדמעות לאף. הגישה הניתוחית יכולה להיות דרך חתך בעור או בניתוח דרך האף, ולעיתים יש צורך להשאיר צינוריות סיליקון זמניות בתעלה החדשה למשך מספר שבועות או חודשים. בשתי השיטות אחוזי ההצלחה הם גבוהים מאוד (כ-95% הצלחה).

תינוקות נולדים לעיתים קרובות עם הצרות של תעלות הדמע. ההצרות היא בד"כ זמנית וחולפת לאחר מספר חודשים ולא נדרשת התערבות ניתוחית כלשהי. כאשר החסימה אינה חולפת עד גיל שנה, ניתן לבצע שטיפה של דרכי הדמעות בחדר הניתוח, וברוב המקרים זה פותר את בעיית הדמעת. במיעוט המקרים יש צורך בהכנסת צינוריות סיליקון או בניתוחים גדולים יותר על מנת לטפל בבעיית הדמעת בילדים.